לקראת שבת

כבר שבועיים שאני קורא מבזקים בוואלה ומחכה שיודיעו שנגמר כבר.
כל יום שעובר אני דואג יותר ויותר מאיזה זעם שמתחיל לתפס כאן על הקירות.
כבר ספרתי שלושה גרפיטי של צלב קרס=מגן דויד.
עוד אחד שרוסס
ISRAEL GENOCIDA

יש בגרנדה כזה איזון עדין של אנשים
וכל הזמן מתפעל מהכבוד שיש לכל אחד
ומחוש ההומור

מוצא את עצמי עם ליסה בארוחת ערב נוספת
כזאת עם אנשים מצרפת , ישראל, ספרד
ושני גרמנים ממוצא אירני
ליסה הכינה טחינה
והגרמנים-אירנים את העוף המעולה
ומשחקים בסוף הארוחה
עם הבקבוק ריוחה הריק
אמת או חובה
ישראל צרפת ואירן סביב סביב סביב לשולחן
כמה שאלות שיש לי לשאול
מתי בחיי פגשתי אירני אמיתי

זה אחר
המפגש האישי
הם סיפרו על הפחד של אנשים ממשטר כוחני
ועל הדיכוי באירן, ועל ההגבלות
ועל נהגי המוניות המשוגעים שנוסעים במכוניות נגד התנועה ברחובות הסוענים של טהרן

ולרגע לא היה שם הפחד הזה
הישראלי אירני

אני יודע שאני בבועה
(או מחוץ לבועה
אבל מאחל לקראת שבת
שנפגוש סוף סוף
את מי שנלחמים בו סביב שולחן אחד
ולרגע
לא יהיה שם את הפחד הזה.