שבוע שעבר זה כבר היסטוריה

“Historia”.
בספרדית המשמעות היא גם “סיפור”
ופתאום זה נכון,
כל מה שאפשר לספר אותו שייך לעבר.

והסיפור של הפוסט הזה הוא על איש קטן שמשקיף כבר שבועיים על המבצר הענק שמונח על הדבעה שממול
האלהמברה
וכל יום הוא דוחה את הטיפוס, כי האיש הזה הוא לא טיפוס של לטפס
אז רצה המקרה, שבמקרה, הוא שוטט דרך היערות המצהיבים שכבר השילו את כל העלים
ופתאום שלט עם חץ, והוא כבר באלהמברה.

את האמנות לא מוצא כאן במוזאנים או גלריות
אבל בהפתעה על פסגת האלהמברה אני מגלה תמצית מהעבודות מהבינאלה לאמנות עכשווית בסיביליה.
איזה תענוג זה כשמישהו טורח לאצור כמו שצריך

זה הפרויקט שהכי אהבתי
אולי בגלל שהוא הצחיק אותי בפשטות שלו

www.eugenioampudia.net/
יש משהו מהפנט בלהשקיף בחזרה על החלון שלך מאיפה שתמיד משתקף אליך.
אני עומד,מעל לכל הגבעות של גרנדה
ויום כחול, כל כך כחול שאפשר לראות את החרמון
או לפחות את הסיארה נוואדה מכוסים בלבן
האייפוד מנגן לי באוזן את הפסקול של
vengo
Naci en Alamo
ולי חנוק בגרון, על להיות רחוק מספיק מהכל
כדי לראות את החיים שלי בפרספקטיבה
ועולם גדול שמקיף ומזמין
ולשמוח, ולהתגעגע
ולראות שיש שם משהו באופק,
ולא רק היסטוריה, החיים זורמים כאן עכשיו, בלי הפסקה
ואני חי ומאושר