הפנס תמיד בתא הקטן
ככה בונה בית מהתיק הקטן שלי.
זה עדיין רודף אותי.
איפה הבית שלי.
דירות אחרי דירות. מפתחות ממתכת זולה משוכפלת. האחרונה קיבלה תשומת לב מיוחדת
יש לי הרבה אהבה לדירה הזאת ביהודה הלוי.
וכאן מחדש. כל חדר בטיול עם הסידור שלו והסיפור.
יש משהו משותף לרוב החדרים כאן.
מיטה זוגית היא תמיד שתי מיטות מוצמדות שהשינה באמצע המיטה נהפכת לחוויה כואבת.
הדלי הקטן, מפלסטיק ורוד שמוכן לשרותי.
בחלק מאוורר תקרה. בכולם כמה זבובים על המיטה.
מישהי בחדר ליד שמה היום תמונות ופרחים בחדר, ואני חשבתי שזה שונה מהערמה שזרוקה לי על המיטה.
לא לגמרי שונה מהחדר בארץ….
להשבוע לקחתי תיק קטן .
בית זה
שתי חולצות קצרות, 1 ארוכה, מכנס קצר דהוי מגיל 18, ג’ינס שחוק שנותן לי חסדים אחרונים, 2 זוגות גרבים, 4 זוגות תחתונים, כלי רחצה, ספר על גנדי(?!), אייפוד, מטען, מצלמה, סקטצ’בוק, צבעי מים, עפרונות, פנס, גפרורים, סגריות, יומן, כפכפים וזוג רמקולים. הכל מגולגל וצפוף.
חייב לשבת בדיוק במקום.
קופץ מאוטובוס לאוטובוס. זה כיף גדול פתאום,
שבוע שהכל על הגב כמו צב
לדלהאוזי בגבעות
לבית של אדם, בחור שנולד בהודו עם אבא-באבא אמריקאי ואמא היפית מאנגליה.
הוא והחברים שלו לוקחים אותי לגבעות הכי יפות בעמק.
ולחום של אמריצר שמדביק לי שני גברים מזיעים לנסיעה של 6 שעות.
ופעם ראשונה שחולק חדר עם שותף כשישן באכסנייה ב-GOLDEN TEMPLE
בחור ספרדי בן 35 בשם מיגל
שעובד בתור קופירייטר על קמפיינים של נייק והונדה
שנינו יושבים ומקטרים על התעשייה. זה נשמע אותו דבר בכל השפות….
ובבית הזה קם בבוקר בחמש. יוצא לרחבה איפה שכל העולים לרגל יושבים בחוץ
מצחצחים שיניים, מסרקים שיער ושפמים
אוספים שיער לתוך הטורבנים הגדולים שלהם
זה הרחוב שלי לכמה ימים. אלפי אנשים שאוכלים מסירים עצומים מתחת לבית.
בחזרה לדהארמסלה. אחרי הקפיצות מאוטובוס אחד לשני עם הבית על הגב הרגיש נעים לעלום שוב לאיפה שגבוה גשום וקר.
איפה שהשארתי את הדברים החדר שלי הוא עכשיו זה של הבחורה המסודרת. עם הפרחים.
מנסה לחשוב מה לוקח לבית שלי, בסוף כל הנדודים האלה שאני בתוכם כבר הרבה זמן. תמיד ללכת רגע לפני שמשעמם לי.
לשנות הכל, הסקרנות למה שעוד לא ראיתי חזקה ממני.
לוקח מכאן בית מאבן ועץ. עם רהיטים מעץ ישן וחם. וכסא קש אחד.
תקרה גבוה. מרפסת רחבה. כזאת שאפשר לשבת לצד שולחן נמוך, סוף יום של אמצע מאי.
פעם ראשונה שנהנה לצייר טבע בחיים שלי.
ממשיך לנדוד.
מחר היומולדת לדלאי למה, ארוע גדול כאן בדהרמסאלה. ויש תוכנית יפה למחר.
לסיום וידאו ארט קצר שמיגל הראה לי
וחושב שהוא מעולה כחומר מחשבה
המשפחה שלי מכירה את האריה המדבר הזה
ככה יצא הפעם.
שבת שלום לכולם
