ושישט

ושוב איתכם…
שלב ההכנה הסתיים בהצלחה, רוני קיים את ההבטחה לשים אותי על הפסים לפני שהמשיך.
אז עכשיו לבד, והגיע הזמן ללבד.
אני בושישט, כפר שהוא השוליים של מנאלי..
כמעט שבוע כאן. הימים הראשונים היו מוקדשים לתיקון הבטן שלי. הייתי גיבור להאמין שזה יעבור לבד, אבל אחרי שיומיים של צום כמעט העלימו אותי מהעולם הזה ולא הוציאו אותי מהשרותים לקחתי את עצמי לבית חולים הממשלתי.
רופי אחד דמי כניסה, ולמה לבנות חדר המתנה אם אפשר לחכות כולם ביחד עם הרופא.
שני רופאים בחדר צפוף והמון סקרנים שרוצים לדעת מה שעובר עלי.
ומאז טפו טפו טפו הכל תקין. אז יש זמן לטפס להרים הירוקים שמקיפים את העמק הזה ולחשוב.
כמה מחשבות יש כשנותנים להם זמן ומקום. את רובם אני אשכח עם הנחיתה, ואת החשובות רושם לעצמי.
ופעם הראשונה לקום בבוקר ולצייר ולצייר ולצייר. יש זמן לאובססיה הזאת וצומח ממנה טוב.
הסברתי לאלעד אתמול בטלפון שהתחושות חזקות מכל מילה, ככה שמתנצל שוב אם כל השברים האלה שכותב כאן לא מתחברים. זו תחושה מצחיקה הבלוגים האלה, יומנים שמראש מותר להציץ בהם.
והשאר תמונות ורישומים. חלק מגנגוטרי, חלק מרישקש והשאר מכאן.
שיהיה שבוע טוב לכולכם
ואוהב
אלון